כל מי שמשתמש בתנורים עם תנורים יודע שלאורך זמן זה האחרון מתפוצץ לאורך וגם לרוחב. בעבר, תנורים כאלה פשוט נזרקו והותקנו חדשים, מכיוון שניתן היה לקנות אותם. כעת, כאשר גם צלחות ברזל יצוק היו במחסור, עלתה השאלה: מה צריך לעשות במקרה זה? אחרי הכל, זה מאוד לא נוח להפעיל צלחת של חצאים, רבעים וכן הלאה, מכיוון שהסדקים מתפזרים כל הזמן מחימום וקירור ואתם צריכים להזיז אותם כל הזמן. לכן, כדי להאריך את חיי השירות של לוח סדוק, אני מחבר חלקים נפרדים ממנו.
במקומות הנכונים בצלחת (איור 1) אני מקדח בזוגות (זה מול זה) חורים בקוטר של 3 מ"מ, ומניחים אותם מקצה הסדק במרחק של 1.5 ... 2 מ"מ. אני מכניס חוט פלדה (2. קוטר של 2.5 מ"מ) לחורים המזווגים ומעקם את קצותיו מתחתית הלוח. כדי לכופף את החוט בקצה החור כך שהוא לא "דופק", אני פותח ראש על החור.
כעת שברי אינדיבידואלים של הצלחת מחימום וקירור אינם מתפוגגים. אני גם מציין כי התיל הבולט על פני הכיריים אינו מפריע להנחת סירים על הכיריים.
אני גם רוצה לשתף טריק קטן אחד. כל מי שאי פעם נאלץ לפרק נתחי פחם גדולים יודע שבמהלך פעולה כזו הרסיסים מתעופפים זה מזה, וזה לא נעים מכל הבחינות.
כדי להימנע מכל זה, הכנתי קטן מתקן מפירים של מגפי גומי ישנים מיושנים. בהפרדת הראשים חתכתי לאורך שתי הרגליים, ואחריה הידקתי (תפרתי) את החלקים שהתקבלו בחוט דק (או חוטים). התוצאה היא "כיסוי בטיחות" מגומי ללא תחתית (איור 2). בחלקו העליון של הכיסוי גזרתי "עלה כותרת" כך שיהיה יותר נוח להחזיק את הכיסוי ביד שמאל כשאני מפצח פחם.
טחינת פחם היא כדלקמן. הנחתי כיסוי גומי על חתיכת פחם, והחזקתי אותו עם ידי השמאלית על "עלה הכותרת", היכה עם פטיש חתיכה. השברים כבר לא מתעופפים זה מזה, ולכן מכבדים את אמצעי הבטיחות. כן, שכחתי לומר שיש חריץ בכיסוי לידית הפטיש.זה נעשה כחצי מגובה המוט, על גבי החריץ מעט מורחב.