מעשיך נפלאים, אדוני! יד אחת לא יודעת מה קורה ביד השנייה!
התקבלה צו סודי, אשר ביצועו הופקד על הוריהם של אותם ילדים שהולכים לגן ושם הם לוקחים גם את נכדי. ההוראה היא סודית, מכיוון שהיא מורידה מלמעלה, ואין אף אחד מעל HIM - בגלל זה אני סומך.
תמצית הגזירה היא שלכל ילד בקבוצת הנכד צריך להיות כיסא גבוה אינדיבידואלי. זה רודף מטרה כפולה; מעודכן הרהיטים ומשרה תחושת אחריות של הילד. אז קיבלתי פקודה דחופה מהנכד שלי. בהתחלה, סבתא רק רצתה לקנות כסא ולסגור את השאלה. אבל הכסאות האלה שעבור 700 רובל מיוצרים עבור קמיקות, ועבור 3,700 לקנות - התקציב לא מאפשר, עזרו לסבא.
בחדר ההמתנה חיכו כמה שאריות של דיקט קירות עבים ושאריות מעקה לתורן בכבשן.
כסא נחמד לדור המבוגרים נבחר כאב-טיפוס.
מצא מופע מפורק ואחד הצד שלו
שימש תבנית לכסא התיכון העתידי לנכד.
החלקים הקדמיים והאחוריים מועתקים על דיקט,
וחותך את חומר העבודה בעזרת פאזל.
החלקים החתוכים בינם לבין עצמם מחוברים עם דבק אפוקסי
ומהודק עם ציפורניים קטנות.
כשצידי הצואה התייבשו, חיברו אותם יחד עם לוחות,
שוב - על דבק אפוקסי ומסמרים.
למושב ובחלק האחורי של השרפרף השתמשתי בשרידי דיקט ובלוחות, והתקנתי אותם למסגרת הצואה בעזרת דבק ומסמרים.
הוא נתן לשרפרף שהתקבל להתייבש
ואז קצוות ופינות חדים נייר זכוכית מעובד.
השלב הבא הוא צביעת הצואה בצבע אקרילי בצבעים שונים.
לאחר הייבוש מוחל מעיל צבע נוסף והייבוש הסופי. (בזמן שהכיסא היה מצייר, הרגשון הצהוב התייצב היטב על המושב, הוא לא גירש אותו - הוא היה אומר שלום לנכדו מסבו).
לאחר שהצבע התייבש, שרפרף הנכד עבר בדיקות קפדניות; סבי, במשקל 85 קילוגרם, רקד יומיים על כסא גבוה ועזר לסבתו לתלות וילונות על החלונות. הבדיקה הייתה מוצלחת והכיסא הגבוה עזב את הנכד להמשך פעילות בטויומן הרחוקה.
תמונה לזיכרון.
אחרי מילים: כולם אהבו את הצואה לנכד בגן; קל משקל, עמיד, יפה והכי חשוב - עץ. בהתחלה היו אירועים כאשר הנכד עזב את מקומו (לרחוץ את ידיו, למלא את הוראות המורה או סתם להקל על הצורך), בין התלמידים הבודדים היו קטטות קצרות על בעלות כסא לזמן קצר.
