אבל המאסטר תיקן את זה, ועכשיו כשהסדנה ריקה, אני מספיק שינה:
ופעם אחת הייתי קבוצה כזו של חלקים: קופסת מתכת מקני ממתקים, שני מגנטים מכוננים קשיחים, שני מכונות כביסה וקצת חוט קשיח (חד-ליבתי).
אבל המאסטר לקח את הכלים המוצגים בתצלום, ממס ודבק, כמו גם פטיש, אקדח דבק עם מוט, מייבש שיער וכפפות גומי שהיו מאחורי הקלעים.
הוא נזקק לכפפות כדי להגן על ידיו בעת שטיפת הממס מקופסת צבע. ברור שאסור שיהיו מקורות שריפה פתוחים בקרבת מקום.
הנה מה שקרה:
במחצית התחתונה של התיבה האדון אגרוף שישה חורים לרגליים שלי עם מסמר, ובשני החורים העליונים נוספים לשפם שלי:
מדביקה שני מכונות כביסה שהופכות לעיניי, ועכשיו אני רואה איך הוא אוסף אותי:
מוסיף לי שפם של חוט, ואני מקבל תחושה של מגע:
רצועות חוט עבה יותר:
הוא מוציא את הרגליים בשבילי, ומתחייב ממני הבטחה שלא אוציא רגליים מהסדנה:
וכדי שאמלא את ההבטחה הזו היא לא מספקת לרגלי שרירים, אבל בנוסף מדביקה אותן:
ואז הוא אומר: "כן, הרגליים שלך מזויפות, אבל אני אתן לך משהו שלאף חיפושית אמיתית אין מגנטים." ותוקע אותם:
ואז הוא ממלא את החצי התחתון של הקופסה בדבק חם, מתקן את רגלי ביתר אמינות.כדי להפיץ את הדבק באופן שווה הוא מכה אותו במייבש שיער בבניין. במקביל, הוא דואג שהדבק לא יימצא על דפנות הצד הקופיות, מדוע הוא יכול להפסיק להיסגר.
אבל אוויר חם נכנס גם למחצית העליונה. והנה, מחימום הדבק עליו עיניים הכביסה שלי, אני מאבד אותם. אני חושש נורא, אבל המאסטר מחזיר אותם למקומותיהם, ובו בזמן מוסיף עפעפיים:
והנה אני מוכן.אני מאוד אוהב לעזור למאסטר לא לאבד חומרה ולראות איך זה מתקין דבר אחד, ואז דבר אחר. ויש לי גם חלום: לאחים שלי להתיישב בסדנאות אחרות. רק אני - כמו וירוס ה- SMS הזה לטלפונים עם לחצן מתוך בדיחה - לא אוכל לשחזר את עצמי. האם תעזור לי?