שלום לכולם!
המחבר מקדיש כיתת אמן זו לנשים האהובות שלנו.
לנו, גברים, לרוב יש מוסכים, בתי מלאכה ומקומות מבודדים דומים בהם אנו מבלים לרוב זמן רב בתיקונים, בבניית מבנים שלא ידועים לאנושות. תוצרת בית, או סתם לעשות דברים שימושיים אחרים. אל מה אני מוביל אתה שואל? מלבד העובדה שנשים אהובות גם אינן פשוטות, והן אוהבות ליצור לא פחות, איננו מדברים על יצירות רחבות היקף, כמו למשל "להבה ידנית ביתית לאפייה. בבית עוגיות ", או" ג'טpack בלתי מאויש המסוגל לקנות במהירות קולית ", לא, אני לא מדבר על זה, אלא על סוג זה של מלאכה רקמה, סריגה, רקמה וכו '. אני רוצה לומר שאיתן גבירותיי צריכות להיות, גם אם לא סדנה שלמה, אלא מקום קרוב לפרמטרים האלה, מה שמכונה פינה משל עצמה, בה יאוחסנו כל החומרים הדרושים, והכלים הדרושים לעבודת רקמה, אליה תהיה גישה לכל זמן פנוי. כפי שבטח כבר הבנתם, היום נאסוף מדף מיוחד עבור "האומנת".
כדי ליצור מדף שאנחנו צריכים.
כלי:
- מברג;
- מכונת גריסה;
- נייר זכוכית;
- פאזל חשמלי;
- מסור לעץ;
- כיכר בנייה;
- רולטה;
- עיפרון;
- מברשת;
- מלחציים;
- רולר;
- מגרפה קטנה;
- ציפורניים;
- ברגים להקשה עצמית.
חומר:
- לוחות באורך מסוים;
- מרק על עץ;
- כתם;
- שעווה;
- צבע לבן.
בואו נתחיל בייצור.
על מנת להבהיר מה זה, המחבר נותן תרשים מפורט עליו נצבעים כל הממדים של החלקים המיוצרים.
ראשית, אנו חותכים את חלקי העבודה, לפי הגדלים המוצגים, אנו משתמשים במסור או בפאזל חשמלי.
בעזרת מרק על עץ ומגרפה קטנה אנו מכסים את כל הסדקים הקיימים על פני העץ.
לאחר מכן אנו טוחנים את כל הפרטים, פני השטח צריכים להיות חלקים ולא יהיו חריגות.
ואז בעזרת כתם אנו נותנים לעץ צבע, במקרה זה נעשה שימוש בצבע "פוליסנדר".
לאחר ייבוש הכתם אנו עוברים גם נייר זכוכית, ומעניק לעץ אור נעים יותר.
על מנת לפשט את תהליך הטחינה ולהאיץ אותו אנו משתמשים במכונת שחיקה מיוחדת.
אנו טוחנים את הקצוות בעזרת פומפיה מיוחדת, עדיף להחליק איתה משטחים גסים.
לבסוף, אנו טוחנים שוב.
על מנת להגן על המשטח מפני הסביבה אנו משפשפים את משטח העץ בשעווה.
במהלך תהליך הייצור הגיע המחבר למסקנה שהצבע לא ממש מתיישר עם הפנים שמסביב, והוחלט לצבוע מחדש צבע זה בגוונים בהירים יותר, כלומר לבן. זה יותר העדפה של מחבר, אתה יכול להשאיר הכל באותו צבע, באופן כללי, לראות איך אתה אוהב את זה יותר.
אנחנו עושים ציור. השתמש במברשת או ברולר קטן.
כאשר הצבע התייבש, אנו מעבירים נייר זכוכית בשולי העץ, זאת על מנת לתת לעץ את האפקט של דבר ישן.
בשלב הבא, כאשר כל החלקים מוכנים, אנו מסמנים, מקדחים חור לברגים.
במקביל נקדחים חלקים מזווגים, כדוגמת מדפים, ומתקנים אותם בעזרת מלחציים.
בכדי שהברגים לא יבלטו על פני הלוח, הם צריכים "להטביע" מעט, אנו שוקעים מחדש חורים עם מקדחה גדולה יותר.
אנו מרכיבים את המסגרת.
תמונה זו מציגה את המסגרת התחתונה שכבר הורכבה, ועליה, כפי שאתה יכול לראות, מדף מיוחד לגלילי חוט. הם מתלבשים על ציפורניים המונעות ללוח באותו מרחק זה מזה.
אנו ממשיכים להרכיב את המבנה, נעים מלמטה למעלה.
החלק האחרון שאנו מחברים הוא המודול העליון, עליו נעשים חתכים מתולתלים.
במהלך ההרכבה, יש לוודא כי כל החלקים נחשפים במרחק הנכון, על מנת להימנע מעיוותים מיותרים.
בשלב הבא, הסתר את הברגים, לשם כך אנו משתמשים במרק ובמגרפה קטנה.
כאשר המרק יבש, יש לנגב אותו עם נייר זכוכית ולהחיל כמה שכבות צבע.
המדף יכול להיחשב שלם.
אז היא נראית בגרסה המוגמרת.
מכיוון שהמדף יעמוד על השולחן, כמו במקרה זה, מצויים מצעי לבד ריכוך מיוחדים מודבקים לתחתיתו.
שמנו את המדף במקומו.
בשלב הבא אנו קוראים לחבר הנשמה האהוב שלך כך שהוא ימלא את כל הגומחות בכל החומרים והכלים הנחוצים לה.
הסדנה הביתית מוכנה!
ניתן לראות בעבודה זו כגמורה.
תודה לכולכם על תשומת הלב!