היום מאוד מפותח בניין בתים פרטיים. בכל מקום, בזה אחר זה, צומחים בתים של קומות שונות וסוג הבנייה והפריסה, כולם שונים ולא דומים זה לזה. בעלות בית כפרי משלך זה בהחלט טוב מאוד. חופש, טבע וחן מסביב.
אנשים עוברים לאט לאט את העיר מה שהם עושים נכון, אתה צריך להיות קרוב יותר לאדמה ולטבע. לבית כפרי יש מספר עצום של יתרונות, אך יש גם חסרונות. חסרונות כאלה כוללים היעדר מערכת ביוב ריכוזית, שמקשה על החיים קצת יותר במובן זה שאנשים המורגלים בנוחות העירונית רוצים להתקלח, ללכת למקלחת ולא רגילים להיגמר מההכרח.
אך כמו בכל מצב, תוכלו למצוא מוצא וביוב לבית פרטי לא יהיה חריג לכלל. בימינו, מתפתחת גם מערכת הביוב לבתים פרטיים, מה שמכונה מיכלי ספיגה. עקרון הפעולה של מכשיר זה הוא שהנקז מהבית עובר למכל הספיגה, הוא מתיישב שם ואז נכנס למסנן החול. העיקר במכשיר זה הוא ההידוק שלו, בניגוד למערכת הבנויה מטבעות בטון. אי-חדירות חשובה מאוד כדי לא לזהם את האדמה ומי התהום בפסולת אנושית.
לדוגמה, אם באר נמצאת באתר, על מיכל הספיגה להיות צמוד כדי שהוא לא ישלם עבורו בבריאות. אבל מיכלי ספיגה אטומים מפלסטיק עולים לא מעט כסף של כ -60 אלף רובל, מאיפה אדם פשוט מקבל כסף כזה. אז האנשים שלנו צריכים לפנות לתחושת המצאה הישנה והטובה, כמו שאומרים, הצורך בהמצאה הוא נדיב). המחבר תמה גם הוא מבעיה דומה, אך הוא מצא דרך לצאת ממצב זה.
מוחו של פורקנין קיבל החלטה, מה אם טנק ספיגה עשוי קוביות אירו בעצם אותה יכולת יעלה רק פי מאה יותר זול. וכך עשיתי - קניתי שלוש קוביות, אחת ל 1000 ליטר ושתי ל 600. זה מה שהכנתי ל 1000 כדי לנקז את השאר למקלחת ושירותים. בשביל משפחה קטנה זה מספיק. וכך מה היה צריך המחבר בכדי ליישם רעיון זה.
חומרים: קוביות אירו עבור 1000 ושניים עבור 600 ליטר, צינורות PVC, איטום סיליקון, חוט חימום.
כלים: פאזל חשמלי, מסור, חפירה.
הראשון חופר חור מתחת למפעל לטיפול בשפכים, צינור ביוב משוחרר.
יתר על כן, הסופר עם הצוות שלו עושה חור לחיבור הקוביה לביוב ולתקשורת זה עם זה.
בשלב הבא הצוות מציב קוביה של 1000 ליטר שתתקשר עם כיור המטבח.
ואז הוא מתקין שתי קוביות תאומות של 600 ליטר, שישרתו את האמבטיה והשירותים.
בידוד תרמי הונח על גבי כדי לסתור טמפרטורות נמוכות. וכשעצמו צינור האוורור, והשאר היו מכוסים באדמה.
בפנים הותקן חוט חימום.
זה כל מיכל הספיגה הביתי ממכולות פלסטיק מוכן.