הכלל של דיטר ראמס "עיצוב טוב פירושו כמה שפחות עיצוב" פופולרי מאוד בקרב המחברים. אינסטרומנטים ו- ace101193 אינם יוצאים מהכלל. פחות "עודפים בתכנון ובנייה" (זוכרים, מאיפה זה בא?) - פירושו עבודה פחות ומיותרת, תוצאה מהירה ומדויקת יותר. ובכן, מה יכול להיות מינימליסטי יותר מקוביה? מלבד הכדור, אולי, כלום, אבל הפעם המאסטר נמשך לקוביה.
תוצרת בית זה יכול להיות מנורה או מנורת לילה, תלוי בהירות המנורה, אך בכל מקרה יש צורך להשתמש בנורת לד. המאסטר בוחר צבע המשתנה בצורה חלקה, אך זהו חובבן.
המאסטר מייצר בסיס דיקט, בו גם אין שום דבר מיותר. אין אלמנטים דקורטיביים נוספים, ללא תבניות, למעט המרקם הטבעי של דיקט (שאותו הודה דיטר רמס בדיוק, זוכר את בראון טישסופר RT20). רק צורות פשוטות: ריבוע (הבסיס עצמו) ומעגל (חור בתוכו, המיועד לעבור את החוט). המאסטר מחבר את מחזיק המנורה לבסיס ומחבר כבל עם תקע ומתג אליו.
האדון יוצר את הקירות הצדדיים ומסנן אותם ב 45 °, כמוצג להלן. מחזיק המנורה מסיר מהבסיס באופן זמני ומדביק את הקירות, תוך הדבקתם יחד עם גיזומים זה לזה. אם אתה מדביק הכל בזהירות, ומונע מדבק (למשל PVA) להיכנס מתחת למחסנית, אינך יכול להסיר אותו.
המאסטר חותך את קירות הצד מ פרספקס. הוא בוחר את הממדים כך שהקוביה תיכנס בחוזקה לבסיס.
מחיל ציפוי מט על המשטחים הפנימיים של הקירות, מדביק את הקוביה, מנסה על הבסיס - מתאים.
השלבים הבאים אינם מוצגים. המאסטר מייצר את הכיסוי העליון של הקוביה מפלאקסיגלס, מרחיב בתוכו ציפוי מט דומה על פניו וגם מדביק אותו. מסיר קלטת. מייצר גם רגליים ומניח אותן על החלק התחתון של הבסיס. מחליף את המחסנית בכבל, תקע ומתג. העובדה שהחוט קבוע כך שהחיבור לא יפגע בבידוד לא מגלה, אך יש לעשות זאת. והנה התוצאה המוגמרת:
אז עם מינימום עבודה, המשלב דיקט קלאסי ופולימר היי-טק, אתה יכול להשיג תוצאה מאוד אקספרסיבית.